בואו לראות את העתיד בתחום
התשתיות הרטובות
אינג' אנה רזניק
פרק א' של חוק תאגידי מים וביוב ברשויות מקומיות, שנת התשס"א 2001. מפרט את מטרותיו של החוק, בניהן:
א. הבטחת רמת שירות, איכות ואמינות, במחירים סבירים וללא הפליה.
ב. ניהול עסקי, מקצועי ויעיל של מערכות המים והביוב ברשויות המקומיות.
ג. עידוד חיסכון במים ובמשאבים אחרים. שמירה על מקורות המים, על בריאות הציבור, על איכות הסביבה וערכי הטבע ונוף ומניעת זיהום הים והנחלים – ככל שהדברים נוגעים למשק המים והביוב.
לאור זאת, נשאלת השאלה: האם לרשויות המקומיות יש את הכלים להיערך, בפרק זמן סביר, ליישום מטרות החוק?
במאמר "על כוס מים" שפורסם ב"הנדסת מים נוזלים והשקיה", גיליון 14, התייחסתי להיבטים טכנו-כלכליים של הקמת "מרכז מידע ממוחשב", המתייחסים, בין השאר, לדברים הכתובים בחוק. כלומר, הקמת מסד נתונים מדויק ועדכני המאפשר שמירה ושחזור מידע רלוונטי, קבלת החלטות ברמה מקצועית, אפשר להשיג מידע בהיר וזמין, שיתוף פעולה מקצועי ואמין וניהול מקצועי ויעיל של מערכות המים והביוב ברשויות.
זאת, במטרה לאפשר מתן שירות איכותי ללקוחות. האם, אם כן, המגמה ברשויות היא ללכת לכיוון של התייעלות ואמינות?
במאמר זה, לאור חשיבות הנושא המפורט, אני מרשה לעצמי להפנות את תשומת הלב של מהנדסי המים והביוב ושל עובדי מוסדות ממשלתיים ועירוניים שבזכותם מתאפשר לנו לתת שירות מקצועי. הם חושבים שאפשר לנהל משק מים וביוב בארץ גם אחרת לתוכנית הקמת שכבת מים במסגרת פרויקט ממ"ג.
בעיקר אמורים הדברים לגבי מינהל משק המים ברשויות המקומיות העוסק בתחום הקמת שכבת המים כמערכת ממ"ג עירוני (מינהל המים מתייחס לפרויקט הנ"ל כאל כל פרויקט אחר במסגרת תוכנית עבודה לביצוע).
בהיעדר מפת רקע, משתתף מינהל המים במסגרת הפרוגרמה בהיקף תקציבי של 25% מעלות מפת הרקע. במסגרת תקציב הפרוגרמה כולל מינהל המים 100% מעלות הקמת שכבת המים.
יש לציין שבעקבות תמיכה תקציבית ופעילות מבורכת זו של מינהל המין, בראשות המהנדס הראשיף יותר ויותר רשויות נכנסות לפרויקט הקמת שכבת המים במסגרת פרויקט הממ"ג, כגון עיריית נשר, עיריית ערדף מועצה מקומית בני עייש.
תפקיד חשוב ופעיל בנושא לקח על עצמו מרכז השלטון המקומי, בתחום יישום טכנולוגיות מתקדמות שמוביל לשיפור תיפעול ותחזוקה של מערכות מים, ביוב ותיעול קטנות כגדולות, באמצעות הקמת מרכז מידע ממוחשב (Q.I.S) לתשתית.
הפרויקט הינו בראשות דוד עמר, ראש עירית נשר.
מערכות מידע גיאוגרפיות אשר הפכו לחלק ממערך מידע/ניהול בגופים רבים ובהם רשויות מקומיות, מהוות כלי עזר ניהולי חשוב מיד מהנדס העיר ומובילות להתייעלות מינהל ההנדסה.
רשויות כגון פתח-תקווה, אשדוד ונשר הקימו מרכזי מידע ממוחשבים על בסיס מידע עדכני המאפשר קבלת דו"חות סטטיסטיים בכל הרמות וסיכום קטיחם בודדים – עד לרשתות שלמות.
מסירת מידע אמין למשרדי התכנון השונים מאפשרת תכנון יעיל ומהיר ומפחיתה בעלויות ביצוע (הבלתי צפוי).
ניהול אמין ויעיל ברשויות
אפשר גם אחרת בתחום המקצועי הממוקד.
בתחום ניהול התשתיות רואים יותר ויותר מהנדסים ברשויות המסוגלים לפעול בצורה יעילה. וראיה לכך, יותר ויותר רשויות נכנסות לפרויקט "מרכז מידע ממוחשב", בניהן עיריית נתניה, עיריית ראשון לציון, מנכ"ל חברת מתאם, מנהל על מנויים ועוד.
למרות שמצב המים בישראל רחוק מלהשביע רצון ולמרות מגבלות האמצעים הכספיים, יש בארץ ארכונים ואנשי מקצוע שנותנים כתף לפעילות מבורכת זו, המאפשרת לרשויות לצעוד צעד אחד קדימה ולטפל בבעיות המתעוררות בשעת חירום.
לסיכום, קיימות לא מעט רשויות שכבר היום עונות למטרותיו של החוק – בשנה הבאה, כולי תקווה שבכל הרשויות יוכלו "לעשות את זה אחרת"
“חברת "רזניק-מערכות תשתית" עוסקת מעל 13 שנה בתחום הקמת בסיס נתונים גראפיים ואלפא נומריים של תשתיות רטובות, כגון מים, ביוב ותיעול ותשתיות יבשות כגון חשמל, תקשורת ותאורה, אשר דורשים מיומנות מקצועית גבוהה.
כמו כן, חברתנו נותנת ייעוץ ושירותים בהכנת פרוגרמה להקמת מרכז מידע ממוחשב – שלב הכנת החומר הוא שלב מורכב והצלחת הפרויקט תלויה בו!
חברתנו מציעה ללחוקותיה ניסיון רב שנים בייעוץ, תכנון ומחשוב תשתית באמצעים מתקדמים ביותר – המלצותיהם של לקוחותינו מעידות על כך";
גישתו המהפכנית של החוק ניכרת גם בעניינים אחרים; כך למשל, לא תהיה עוד אחידות במחיר המים המסופק לצרכן, שכן התעריף יקבע לפי "עיקרון העלות המוכרת", היינו: “התעריפים בעד שירותי המים ובעד שירותי הביוב יקבעו בהתאם לעלות הספקת השירותים", כפי שנקבע במפורש בחוק.
בהקשר זה נשאלת השאלה האן מין הראוי שבאזורי ספר, שמטבע הדברים חזקים הרה פחות מבחינה כלכלית, כמו למשל עיירות פיתוח בנגב, או כפרי מיעוטים בגליל, יחוייבו התושבים בתשלוב גבוה יותר מאשר מקומות מבוססים במרכז הארץ, כמו כפרי שמריהו או סביון. זאת, בהנחה הסבירה שעלות אספקת השירותים במקומות אלה תהיה גבוהה יותר עקב מיקומם הגיאוגרפי ומצבם הטופוגרפי.
המחוקק פנה כאן לפתרון הישן ומראש רמז לכך, כי ייתכן שמתקציב המדינה תינתן תמיכה לשם הפחתת מחיר השירות. ואם כן יהיה – אזי מה הועילו חכמים בתקנתם?
גם בנושא המיסוי, עדיין, ישנם היבטים רבים שהחוק החדש אינו דן בהם ואינו פותר אותם.
כך, לדוגמא, נושא תנאי העברת הנכסים מהרשות לתאגיד שמשמעותו מבחינת המיסוי רבה ביותר, עדיין לא נקבע ויקבע בהמשך ע"י שרי הפנים והאוצר.
בנוסף, בניגוד לרשות המקומית, התאגיד עתיד לשלם מס חברות בשיעור הקבוע בחוק (כיום 36%) על רווחיו ובנוסף מע"מ על מחזור עסקאותיו. דבר זה עלול להביא לדעתנו לייקור נוסף של המים, אם לא יקבע שר האוצר הסדר מיסוי נפרד לתאגידים מסוג זה.
ואכן, המחוקק השאיר גם עניין זה לעתיד, כאשר קבע בחוק כי: “שר האוצר, באישור ועדת הכספית של הכנסת, רשאי לקבוע הסדרי מיסוי מיוחדים לחברות, לרבות שיעורי המס שיחולו עליהן" (ר' סעיף 154 לחוק).
סיכום
לסיכום יש לומר, שמלבד הבעיות המהותיות שיוצר החוק והשאלות העולות בקשר ליישומו, הרי גם ברור כי אין הוא בשל לחלוטין ליישום והדינמיקה של השטח תאפשר לצקת בו תכנים של ממש. כך אנו רואים , כי הושאר פתח רחב למחוקקי המשנה (היינו שרי הממשלה) לנסח כללים מכללים שונים לעניין תנאי העברת הנכסים והזכויות מהרשות המקומית לחברה, לרבות אופן חישוב שווי הנכסים וכיוצ"ב, עניינים שאינם דברים של מה בכך.
בטווח הקצר נראה כי הרשות המקומית שתאלץ להיפרד מנכסיה ומתזרים המזומנים המשמעותי עבור אספקת השירותים, היא המפסידה הגדולה מאישורו של החוק. יתכן שבעבור רשויות מסוימות אובדן ההכנסות אף יגרום לזעזוע קשה שיוביל להתערערות כל מערך הכספים ויצריך התערבות ממשלתית נמרצת. עם זאת, כיוון שהמטרה בבסיס החוק, כלומר יצירת משק מים וביוב אוטונומי הנפרדת מהרשות המקומית, היא מטרה שקשה למצוא בין אנשי המקוצע חולק על נחיצותה, כי אז יש לקוות, שיישום החוק יעלה יפה, תוצאותיו תהיינה מבורכות ולא יאמר בעתיד כי, אכן, הכוונות היו טובות, אך "גם הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.”
מעוניינים בפרטים נוספים?
